<h1>ארחות חיים הלכ' אבל סימן י"א</h1>
<h2>דף ק:</h2>
המנהג שנהגו כשמוציאין את המת מן הבית ונושאין אותו לבית הקברות. נהגו להיות האבל יוצא ראשון והקרובים והמטה אחריו והרוחצים נותנין המת במטה ומוציאין אותו בין ידיהם עד שהוא חוץ מביתו ונוטלין אותו האבל ושאר קרוביו על כתפיהן ואחר כך שאר כל הקהל. ובהכנסם לבית הקברות יש מקומות שפותחין בצדוק הדין ואומרין [אותו] דרך הליכתן עד הגיעם לקבר. באבל רבתי תניא. עיר שמתו בה שני מתים כאחד מוציאין את הראשון ואח"כ מוציאין את השני ואם היו מלינין את הראשון מוציאין את השני. מפני שאמרו כל המלין את מתו הרי מנוולו. אם בשביל הנאת עצמו לחפור לו קבר ולהביא לו תכריכין וארון או שיבואו קרובים ממקום אחר הרי זה מלינו ואין בכך כלום. חכם ותלמיד מוציאין החכם תחלה. תלמיד ועם הארץ מוציאין את התלמיד תחלה. שניהם חכמים שניהם תלמידים שניהם עמי הארץ מוציאין את הראשון פי' אותו שמת תחלה. איש ואשה מוציאין את האשה מפני שהאשה קרובה לנוול. הוציאו הראשון אין עומדים עליו בשורה ואין אומרים עליו ברכת אבילים עד שיוציאו השני. הוציאו השני וקברוהו באין ועומדין בשורה ומנחמין ופוטרין הרבים ואין מנחמין שני אבילים כאחת אלא א"כ היה כבודן שוה ומעשה באיש אחד [באושא] שנפלה בית על שני בניו ובתו ושאלו את ר' יהודה [ואמר להם] יוציאו שלשתן במטה ונתנו שני חתנים בראש אחד וכלה בראש אחד והיו מקלסין הוי הוי על שני חתנים וכלה.
מקום שנהגו נשים לצאת אחר המטה יוצאות. לפני המטה יוצאות ר' יהודה אומר לעולם יוצאות לפני המטה. ירושלמי [סנהדרין פ"ב הלכה ד'] מאן דאמר נשים מהלכות תחלה ואנשים אחריהן שהן גרמו מיתה לעולם ומאן דאמר האנשים תחלה והנשים אחריהם מפני כבודן של בנות ישראל שלא יהיו מביטים בנשים. תוספתא מקום שנהגו להיות אבילים הולכין לפני המטה הולכין. לאחר המטה הולכין. ואחר כך קוברים אותו ופניו למעלה ומחזירין עליו העפר והאבנים. והאבילים שוללין מנעליהם מעל רגליהם ואחרי קברם אותו נופלין כל הקהל על קברו ונושקין עפר קברו. ואחרי צאתם מבית הקברות אומרים קדיש. ואם נקבר בלילה אין אומרים צדוק הדין ולא קדיש בלילה בבית הקברות. ואם נקבר בר"ח או בחולו של מועד אומרים כל הקהל כאחד צדוק הדין והטעם דוגמא מה שאז"ל נשים מענות במועד פי' שכולן עונות כאחת קינה וי"א טעם אחר לפי שאין בו הספד רק הודאה לשם ית' וקבלת עול מלכותו ודינו וכן בראשי חדשים בחנוכה ופורים. אך בי"ט אין אומרים צדוק הדין אפי' בי"ט שני. ואין צריך לומר שאין קורעין ולא חולצין ולא מברין. וגם אין אומרים קדיש לפי שהוא לא בא אלא בשביל פסוקי צדוק הדין. ואמר רב האיי ז"ל מנהגנו לומר קדיש על המת בי"ט שני ומותר בין תתכלי חרבא ולשאול בו טעם כחול. וכן נמי כתב הר"ם ב"ן ז"ל שאומרים צדוק הדין וקדיש בי"ט שני אבל בי"ט ראשון כיון שאין מתעסקין במת אין אומרים בו כלום וכן הלכה ע"כ. וכתב הריא"ג ז"ל ואנו מנהגנו מימות [זקנים] הראשונים שלא לומר צדוק הדין בראשי חדשים ובמועד ובחנוכה ובפורים.
